פסק-דין בתיק ת"א 22526-06

נתוני רקע ועובדות:

1.         התובע, יליד 1972, היה מתלמד בקורס צבע וגבס מטעם לשכת התעסוקה של משרד העבודה, הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), עקב נזקי גוף שאונו לו בתאונה בעבודה. על פי הנטען בתביעתו, ביום 12.04.05 בעודו נמצא באתר בנייה נתקע התובע בבלוק בטון שהיה מוסתר בכל מיני לוחות ופסולת בניין. התובע נפל קדימה על פלג גופו השמאלי ונגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה").

2.         ביום 19.11.09 נמסרה לצדדים הצעת בית המשפט לפשרה. התובע הסכים לסכום המוצע וכך גם הנתבעים, אולם נותרה מחלוקת לגבי חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם. לאור האמור ביום 13.6.10 ניתן פס"ד חלקי בו נפסק לתובע פיצוי של 30,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרת משפט. המחלוקת שנותר להכריע בה היא בנוגע לחלוקת האחריות בין הנתבעים.

3.         בדיון שנערך ביום 13.06.10 הוסכם כי פס"ד בתיק זה יינתן על סמך סיכומי הצדדים בנוסף למסמכים והתצהירים שהוגשו בתיק. סיכומי הצדדים הוגשו, ועת להכריע במחלוקות שבין הצדדים.

טענות נתבעות מס'  1 ו - 3

4.         לטענת נתבעות מס'  1 ו -  3 בכל ההתרחשות שהובילה לתאונת בתובע, אין להן כל חלק. לטענתן הן לא היו יכולות לצפות את ההתרחשות נשוא התובענה, במיוחד לאור העובדה שהן לא נתנו את הוראות העבודה ואת ההנחיות הקשורות לעבודתו של התובע אצל נתבע מס' 2 (להלן: "הקבלן"). למעשה ברור שמבחן השליטה והפיקוח מתמלא רק כלפי הקבלן אשר נתן את הוראות העבודה לתובע וכך גם ביחס לקבלן הראשי, נתבעת מס' 4 (להלן: "הילה הדסה"). כלומר מבחינת המדרג הקיים באתר העבודה, הקבלן הוא המעביד בכוח ובפועל, ובתור שכך לו ורק לו האחריות לעצם ודרך קרות התאונה, אם בכלל יש אחריות.

נתבעות מס'  1 ו -  3 ממשיכות וטוענות כי התובע נכנס לאתר העבודה ביום התאונה מבלי שקיבל אישור להיכנס וללא שקיבל סידור עבודה. זאת ועוד, פגיעת התובע נגרמה כתוצאה מכך שנתקל בבלוק - אין במצב זה כל אחריות בנזיקין שכן מקום בו פלוני הולך כשעיניו אינן בראשו, אין לפסוק לו פיצוי כלשהו. יש לצפות מעובד לגלות קורטוב של מידת אחריות לשלמותו ובריאותו ולהפעיל שיקול דעת, ומשלא עשה כן, עליו לשאת בתוצאות.

טענות הקבלן

5.         לטענת הקבלן ביום 22.3.05 נחתם הסכם התמחות (סטאז') בינו לבין נתבע מס' 1 אודות העסקתו של התובע (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם התלמידים יעסקו בעבודות מקצועיות הקשורות למקצוע הנלמד לפי שיקולי הקבלן כאשר מנהל העבודה ימסור את העבודות המקצועיות לביצוע מדריך הכיתה וזה יישם אותן באמצעות החניכים. בנוסף, נקבע בהסכם כי בתקופת ההתמחות התלמידים מבוטחים בפני תאונות עבודה ע"י משרד העבודה והרווחה. לטענתו מאחר ובהסכם הוגדר התובע כתלמיד אשר מקבל הכשרה מקצועית, ותקופת ההכשרה הינה תקופה נקובה מראש המכונה תקופת התמחות, מערכת היחסים בינו לבין התובע אינה מערכת יחסים של עובד מעביד. לאור האמור לעיל, הכיסוי הביטוחי הינו באחריותם של נתבעים מס' 1 ו - 3, ואין לקבלן אחריות כל שהיא לביטוחם של תלמידי נתבע מס' 1.

הקבלן ממשיך וטוען כי תנאי הבטיחות באתר היו לפי התקנות ועמדו בכל דרישות משרד העבודה והרווחה וכן היזם. מניעת מעידה ונפילה תוך כדי עבודה בבניין דורשת זהירות מצד הפועלים עצמם ואין לקבלן אחריות כל שהיא או דרך למנוע מעידת העובדים או נפילתם תוך כדי עבודה, או תוך כדי הליכתם בעבודה. זאת ועוד, לטענת הקבלן הוא לא התרשל ולא היה ביכולתו למנוע את התאונה גם במידה והיה מגביר את אמצעי הבטיחות. לטענתו התובע כמו כל עובד אחר באתר הבנייה, קיבל תדרוך מלא ומפורט אודות העבודה והסכנות הכרוכות בעבודות בניין. התאונה קרתה מחוסר זהירות מובהקת של התובע, חוסר זהירות שהייתה נמנעת לו נתבעת מס' 1 הייתה מלמדת אותו כראוי ובאופן מספק להתייצבותו באתר העבודה ובביצוע עבודות שלד. לאור האמור הקבלן סבור כי אין להטיל עליו כל אחריות לקרות הנזק.

טענות הילה הנדסה

6.         לטענת נתבעת מס' 4 התאונה ארעה לאחר גמר בניית השלד, אשר בבנייתו הייתה מעורבת היזמית - הילה הנדסה. כך שמבחינת לוח הזמנים ופרק העבודה, לא היה להילה הנדסה כל קשר לעבודה או לפגיעת התובע. זאת ועוד, על הפי ההסכם שנערך בין הילה הנדסה לקבלן, הקבלן אחראי לעבודה ולכל הכרוך בה, העובדים, השטח, תהליכי העבודה וכיוצא בזה. בנוסף הקבלן אף התחייב לבטח את המקום, העבודה והעובדים בביטוח כל הסיכונים, כלפי הילה הנדסה וכלפי כל עלמא. הקבלן לא עמד בהתחייבותו וממילא האחריות לנזק (מלבד אשם תורם משמעותי של התובע) הינו על הקבלן. לפיכך הילה הנדסה סבורה כי יש לדחות את התביעה כנגדה.

דיון

אחריות נתבעות מס'  1 ו - 3

7.         לטענת נתבעות מס'  1 ו -  3 בכל ההתרחשות שהובילה לתאונת בתובע, אין להן כל חלק. יש לדחות טענה זו. ביום 22.3.05 נחתם הסכם התמחות בין הקבלן לבין נתבע מס' 1 אודות העסקתו של התובע (ראה נספח ב' לתחשיב התובע) על פי ההסכם התלמידים יעסקו בעבודות מקצועיות הקשורות למקצוע הנלמד לפי שיקולי הקבלן כאשר מנהל העבודה ימסור את העבודות המקצועיות לביצוע מדריך הכיתה וזה יישם אותן באמצעות החניכים. בנוסף, נקבע בהסכם כי בתקופת ההתמחות התלמידים מבוטחים בפני תאונות עבודה ע"י משרד העבודה והרווחה.

הנתבעות מס' 1 ו - 3  אינן יכולות לפטור את עצמן מאחריות לנזק ולהשליך את כל האחריות כולה על הקבלן. ראשית היה על נתבעת מס' 3 לבטח את התובע, כפי שנקבע בהסכם ההתמחות שנחתם ביום 22.03.05. בנוסף אם נתבעת מס' 1 הייתה מלמדת ומדריכה את התובע כראוי ובאופן מספק להתייצבותו באתר העבודה, ומדגישה בפניו את הסכנות באתר הייתה יכולה למנוע את הנזק.

8.         חובת הזהירות של מורים לתלמידיהם הוכרה בפסיקה ונידונה באריכות בע"א 2061/90 - אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל ו-3 אח', פ"ד מז(1) 802 (להלן: "פס"ד מרצלי) שם הציע כבוד השופט חשין בנוגע לגבולות החובה והתנאים הנורמטיביים המוקדמים לתחולתה של חובה זו, לעמוד על שיקולים עקרוניים, לא עקב בחינת הנסיבות הקונקרטיות של המקרה הספציפי, אלא בצמוד לבחינתה של החובה המושגית עצמה (פס"ד מרצלי, עמ' 810). האפשרות של נתבעת מס' 1 למנוע את הנזק הוא באפשרות לצפותו. הכלל הוא שחובת העוסק בהוראה, כלפי תלמידיו כוללת את החובה לנקוט באמצעים סבירים למניעתו של נזק צפוי. התשובה לשאלת מידתם והיקפם של אמצעי הזהירות, תלויה לא רק בחומרת הסכנה, אלא גם בקושי למנעה (ראה: ע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן, פ"ד כה 113, עמ' 120- 121). ככל שמדובר באמצעים קלים ופשוטים הנדרשים לצורך מניעת הנזק, כך גם סביר יותר לדרוש הקפדה עליהם, גם כשאין סכנה חמורה, דווקא, צפויה.

            הנזק שנגרם לתובע נגרם כתוצאה מהתקלות בבלוק, דבר צפוי לחלוטין באתר בנייה וניתן היה למנוע נזק זה ע"י שיטת עבודה ושטחי עבודה, נקיים ובטוחים וכן ע"י הדרכה ושינון כללי בטיחות וזהירות באתר בנייה. לפיכך אני סבור כי יש להטיל אחריות גם על נתבעות מס' 1 ו - 3. האחריות שיש להטיל עליהן היא 20% לתאונה ולנזק.

אחריות הקבלן